זה לא חושך...לא אור...זה הזמן לחזור/ יגאל לויאן (חבר)לקריאה
זה לא חושך...לא אור...זה הזמן לחזור/ יגאל לויאן
זה לא חושך לא אור זה הזמן לחזור בוא הביתה איש ציפור... בקצה הרקיע אתה כבר נוגע קודקוד לציפור האם שומע האם אתה בכלל עוד זוכר את מי שמתגעגע....
אילן/ יובל יצחקי
אילן יקר. משנת 94 לערך לא היינו בקשר, כי איכשהו דרכינו נפרדו להן. כיומיים לאחר התאונה המצערת במקרה הועברה הידיעה על מותך איש יקר על ידי חבר משותף. מאז, אני פוקד את אתרך מידי יום וקורא דברים לזכרך, ואתה יודע מה חבר, זה מעלה בי געגוע עמוק. פתאום קראתי על הבועות רוק שאתה הפרחת, ונזכרתי בקטעים האלו איתך, כשישבנו בשיחת מחלקה יום שישי לפני היציאה הביתה, ואתה מפריח בועות כמעט על הפרצוף של יהודה המ"כ. קראתי על הרגל שהיית מקפיץ בעצבנות, ונזכרתי שאני ואתה שמרנו בבונקר תחמושת באל פוראן ברמת הגולן ושנינו נשענים אחד על השני ישנים בעמידה ורק הרגל שלך מקפצת ומראה סימני חיים.. נזכרתי ששאלת אם אפשר להסתובב בשבת באזרחות עם הדגמ"ח וחולצה לבנה , וצחקנו על המורעלות שלך. נזקרתי בקדר שעשו לנו ברמת הגולן שאח"כ נקרא קדר מעלה החמישה, איך ששנינו שרנו אחד לשני השורה מהשיר של פינק פלויד - Dont give in without a fight ולא נשברנו ושרדנו אותו. ונזכרתי שנסענו להופעה של deep purple בצמח בכינרת ולא היה לך אור אחורי בסובארו המצ'וקמקת שלך ואיך שהגענו לצמח היו מלא ניידות אז נסעת עם רגל אחת על הברקס והשניה על הגז, והיתה איזה להקת חימום ושנינו היינו בטוחים שזו ההופעה ושאיחרנו אליה. ואני נזכר איך היית מעשן את הנובלס המסריחות האלו, ותמיד היתה איתך איזה קופסא מרופטת בכיס. וכשאני קורא את הדברים לזכרך, אני נזכר עד כמה היית אהוב כל כך ולמה היינו חברים בנפש באותה תקופה. וזהו, וחבל ועצוב ומצער. שא ברכה חבר יקר.
עבר כבר יותר משבוע אילן. ואתה לא חוזר. זה לא משחק כנראה. זו לא בדיחה. אתה שם - למעלה, ואנחנו כאן, בלעדיך.
ידעת שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותך ? אני בטוח שכן. ידעת. בגלל זה היית כל כך שלו מבפנים - ידעת שתמיד תקבל אהבה, כי אתה תמיד נותן אהבה, בלי חשבון, בלי גבולות. ידעת שכל כך הרבה אנשים קלטו אותך - את האמת שלך. לא הרבה אנשים זוכים לזה אילן. האור שהוקרן ממך - האיר. אנשים ראו את האור הזה - והטקסטים שכתבו לך כאן ובעוד מקומות מראים את זה. אני ראית בעיניך את האור והאור הזה חיזק אותי הרבה פעמים - ואני מודה לך על זה. מישהו אמר עליך דבר נורא נכון - הוא אמר שידעת לקלף מאנשים את הקליפות שלהם. את המסיכות שלהם, לראות אותם כמו שהם באמת. ואני חשבתי שאולי זאת בדיוק הסיבה שכל כך הרבה אנשים כל כך אוהבים אותך. כי כשקילפת מממני את המסיכה ואת הקליפות נתת לי להיות מה שאני באמת. ואני מאמין שזה מה שעשית לכל מי שפגשת - גרמת לו להיות הוא - באמת. וזה נדיר אילן. זה באמת נדיר. כי מי שבדרך כלל יכול לראות מבעד למסיכות, לקליפות - למחסומים הם מלאכים. אלו שהטוהר הפנימי שלהם כל כך גדול, שכל מי שעומד מולם מייד מרגיש שהוא חייב להיות טהור גם. אולי בגלל זה כל כך אהבנו אותך - כן - בגלל זה כל כך אהבנו אותך - כי כשעומד מולך מלאך הוא גורם לך להרגיש שגם אתה רוצה להיות מלאך לפעמים. כשדיברת איתנו, כשחיבקת אותנו החיבוק שלך היה טהור וחם ואמיתי- וזה הכל. וזה יישאר לתמיד.
אילן -אני חייב להגיד שאני כועס עליך גם. על חוסר הזהירות. על האופנוע ! חבל. באמת חבל שלא נזהרת קצת. רק קצת יותר. אני אוהב אותך אח יקר שלי אוהב אותך תמיד.
לפני יומיים חזרתי מתאילנד, ורק לפני כמה שעות נודע לי מה קרה. אני ממש רחוקה מלעכל את הבשורה הזו, אפילו עוד לא בכיתי. זה פשוט לא יכול להיות, אילן שלי, תמיד נמצא שם, גם אם הוא בהודו, גם אם יש לו חברה אחרת, אנגלייה, או פינית או דנית, תמיד אחרי כמה חודשים נזכר אחד בשני, או שנפגש "במקרה" ברחוב בת"א או ליד חוף הים וכשנתחבק תמיד זו תהיה אותה תחושה נעימה ומוכרת..
תמיד הרגשתי שהחיבור בינינו חזק. כל-כך הרבה פעמים חשבתי עליך ואז פתאום הייתי פוגשת אותך "במקרה". גם היום שהתבשרתי על מותך זה היה "במקרה" שירדתי למטה ופגשתי מכר של שנינו. אם לא הייתי פוגשת אותו, עוד הייתי מתקשרת אליך עוד כמה ימים לשאול מה העניינים? צמרמורת קרה עוברת לי בגוף לחשוב על זה..
כמה זמן אני מכירה אותך? עוד מעט כבר 10 שנים.. הכרנו בוידאו סוניק, אני הייתי אז פקידת קבלה ואתה היית עורך מתוק וקשקשן. דיברת אז כל הזמן דיבורים פילוסופיים על אלוהים ועל החיים. לא ידעתי אז להחליט אם אתה מדבר שטויות או שאתה סוג של גאון.
רק אחרי שנתיים הבנתי על מה אז דיברת. אני זוכרת שלא ידעתי ממש להסביר לעצמי את המשיכה בינינו, כי כביכול היינו כל-כך שונים, אתה כל-כך מופרע, מחושל, בלי שום גבולות ופחדים ואני הכי עדינה ורגישה, מושפעת מכל דבר, ושומרת על עצמי. אבל בעצם מבפנים היינו מאוד מאוד דומים.. היינו אז שני ילדים אבודים שזקוקים זה לזה בעולם שלא מבין אותנו. אבל מעבר לזה, אין ספק שהיה בך איזה קסם והקסם הזה לא עבד רק עלי.. היו בך שילוב של אינטליגנציה, מתיקות ורגישות אדירה שהתבטאו בכל מה שעשית כשעבדת, כשניגנת, כשנגעת.. היית גם נורא מצחיק, היית נכנס לכל מיני דמויות, היית מחקה את אמא שלי, וקורע אותי מצחוק. אוף, אני רוצה להתקשר אליך ולשמוע אותך מחקה אותה עוד פעם..
אני זוכרת את החיבוק הראשון שלנו, זה היה אחד החיבוקים הכי חזקים שהיו לי בחיים. ואני זוכרת ערב קר וגשום ליד השוק, ואתה מקריא לי מספר הזוהר ואנחנו לא ממש מבינים, אבל נהנים מההשראה.
כשהיינו חברים, כל הזמן התעצבנתי על זה שאתה עושה שטויות ולא אחראי כלפי עצמך, אבל תמיד איכשהו שרדת. אמרתי לך כמה פעמים שאתה כמו איש הפלדה, שלא משנה מה תעשה לעצמך, אתה יותר חזק מהכל. בגלל זה אני לא מבינה איך זה לא עבד הפעם?? איך אלוהים התרשל בשמירה??!
מאז ההכרות שלנו היו לי עוד הרבה חברים ואהבות. אבל ממש לא הגעתי עם הרבה מהם לאיכות הקשר שיש לנו. איתך הייתי בתחושה שזה קשר של נשמות. האהבה שלנו היא אמיתית וטהורה והיא הרבה מעבר למשיכה מינית. גם אם לא היינו מדברים שנים, תמיד היית במודעות שלי. אני זוכרת שבפעם האחרונה שהיית בהודו, פתאום תקף אותי גל של געגוע והתקשרתי סתם לדבר עם המזכירה שלך.
תכננתי לכתוב לך סמס ליומהולדת ואז חשבתי לעצמי, לא משנה, אני אחזור וכבר נדבר.. ועכשיו אני לא מצליחה לקלוט. מה, לא נדבר יותר? לא תתקשר אלי פתאום אחרי חודשיים לשאול מה קורה? אני לא אראה יותר על הצג 0523-691217 (מספר שלא שכחתי מעולם)? לא נפגש יותר ב"מקרה" בשום מקום? לא תקנה בית במושב? לא יהיו לךיותר חתולים? אני לא אבקר אותך ונזכר בתקופה שהיינו ביחד במושב של התימנים ונגיד איזה כיף היה? לא תחבק אותי יותר אף פעם??? לא תגיד לי שרזיתי, אני לא אגיד לך שאתה חייב להשמין? לא תגיד לי יותר, זהו עכשיו אני בן אדם רציני, לא תנסה ללמד אותי איך עובדים עם הסי די ג'ייד, למרות שזה ממש לא מעניין אותי? לא נשתה יותר ביחד? לא תצחיק אותי יותר? לא תחקה יותר את אמא שלי?
אילן, המודעות שלי לא מסוגלת לקלוט שאתה לעולם לא תהיה עוד לידי, זה בטח ייקח לי כמה ימים/שנים..
תמיד כשהיינו נפגשים, היית אומר לי שתמיד, תמיד נאהב אחד את השני וזה מה שאני מרגישה, אתה עדיין חי איתי והאהבה שלנו היא נצחית...
אילן לתמיד/ לימור חרוש
אילן. מתוק אחד. כותבת ולא מאמינה. רק אתמול, במקרה, ראיתי את הכתבה ב"העיר", ואז קישרתי לידיעה ההיא מהחדשות..... לא מסוגלת להפסיק לחשוב עלייך. כל כך עצוב לי. זוכרת את הסיטואציה הספציפית שהכרנו. בג'איסאלמר. הקסמת אותי מהרגע הראשון. כה מתוק, עם החיוך הזה. כל כך אמיתי ומבסוט. עם העיניים הצוחקות-עצובות האלה שלך. חף מכל זיוף. חופשי ממוסכמות. איך צחקתי איתך עד דמעות. תענוג צרוף. איך הלכת איתי, יד ביד, על שפת הבריכה הטבעית ההיא, באמצע המדבר, וממנה טיפסנו על העץ, אני - מתה מפחד, ואתה - מעודד אותי ומחזק אותי שאני הולכת לעשות את זה. ומצמרת העץ - יד ביד - קפצנו צורחים מאושר - למים... עצוב לי כל כך שלא היה לנו קשר בשנתיים-שלוש האחרונות.. ובכל זאת, ברגע שנכנסת לי ללב, מקומך שמור שם. אילן לתמיד.
אני בהודו/ שירלי נחמנה
* אני בהודו על ערסל תמונה של פרחים מונחים על קבר בראש * אתה בן 18 אני בת 15 אתה האח הגדול של יורם אני האחות הקטנה של ירון אתה בלגניסט אני ילדה טובה אתה גדול אני קטנה מחפשת אותך בבורגרלנד * אתה בן 19 אני בת 16 אתה צנחן אני בכיתה י' א תה מצחיק אותי אני באה לבקר בבסיס אתה נוסע על "העגלה" שומעים אותך חצי שעה לפני שרואים אתה גדול אני קטנה אנחנו כל כך שונים אבל אוהבים נפרדים וחוזרים, נפרדים וחוזרים,נפרדים * אתה בן 25 אני בת 22 אתה גר בנחלת בנימין אני לומדת בחיפה משלימים את מה שלא הספקנו אני כבר לא קטנה אני כועסת אתה לא מבין אני לא מדברת איתך כמה שנים * אתה בן 30 אני בת 27 נפגשים במסיבה, אנחנו משלימים, תמיד נאהב * אתה בן 33 אני בת 30 אתה מתקלט במסיבת יום ההולדת שלי - מי ינגן לנו במסיבות, מרוצה שאנחנו רוקדים בטירוף - מי יסתובב ויספר בגאווה לכל מי שהוא פוגש "זאת שירלי, אתה יודע, היא הייתה פעם חברה שלי." - מי ינגן על גיטרה, כפיות, כוסות, שולחנות וכל מה שזז - מי ינסה להרשים אותי כל הזמן גם אחרי שאני כבר מעריצה - מי יקפיץ את הרגל וירעיד את כל השולחן ולא יפסיק גם אחרי בעיטה - מי יצחיק אותי עד דמעות - מי יספר סיפורי זימה מלוכלים - מי יתקשר ויגיד, "יש מסיבה, נראה לי שיהיה טוב, תביאו את יורם איתכם" - מי יסתובב עם ידיים בכיסים של המכנסיים, כתפיים מורמות, כולו רועד "בכלל לא קר" - מי יודע להפריח בועת רוק דרך טבעת עשן סיגריה - מי יכול להפיל כל בחורה בסביבה עם רק בא לו " sister" - מי יגיד, "וואלה החיים די משעממים, אז צריך מדיי פעם להביא להם כפה" - מי יסתכל עלי בחצי חיוך מבוייש * אתה בן 34 אני בת 31 אתה עף עם חיוך על הפנים אני בהודו מנסה לקלוט שנגמר
אילן יקירי/ שרי יקואל
אילן יקירי עלם יפה תואר שכמותך תמיד שהיינו נפגשים היינו מתחבקים ארוכות ואח"כ מתפנים להשלים פערים מה קרה לשני בזמן שלא נפגשנו הפעם האחרונה בפתח אולפני מימד שאתה מספר לי על התוכנית המצחיקה שמדבבת חנה לסלאו בערוץ 24 אילן יקירי אני מחבקת אותך חיבוק חם ואוהב המומה וכואבת,שרי
רק לפני כמה חודשים נפגשנו במסדרונות jcs - כהרגלנו ניהלנו דיון פילוסופי על משמעות הזוגיות והחיים האלה שסובבים אותנו. חייכת. תמיד חייכת. אני עדיין שומעת את טון הדיבור המיוחד הזה שלך מהדהד לי בראש. המוות לא הפחיד אותך - תמיד שיחקת איתו תופסת, בדקת את הגבולות שלו. היית מבולבל אבל מאושר, גם במקומות הכי נמוכים היית מאושר, תכונה שתמיד גרמה לי להשתאות, לקנאה קטנה. עצוב לי שאתה אינך כאן - זה בטח היה מצחיק אותך לקרא את כל הדברים הללו - היית נבוך מכל תשומת הלב.
איש מוכשר, לא קונוונציונאלי - שקט ועדין שכמותך. אני אתגעגע !
אילן, הצלחת לגעת בלב של כולנו בענק, לא במקרה חזרנו אליך שוב ושוב בידיעה בוטחת שתצליח "להביא אותה" בגדול. המפגש האחרון שלנו היה בטרום בכורה של "שבע" כשהגעת עם מיה, כולך התרגשות להכיר לנו אותה ואח"כ המשכתם "לקרוע" את רחבת הריקודים והיית כולך שם.... מבסוט.... בכל המפגשים איתך תמיד היית שם. כולך. נוכח. מדוייק. מבריק. קשה... באמת קשה למצוא את המילים לתאר את הקשר .... ...מבינים עכשיו את עומק המפגש שהוא מעבר למילים ולמנגינה....
אילן, מקור להשראה ...תנוח על משכבך בשלום... עצובים וכואבים, מודים לך ומוקירים זכרך משפחת לב העולם
כבר כמה שנים שדרכינו כבר לא הצטלבו כמו בילדותינו, שם הן היו מחוברות לכל אורכן. אבל הצמרמורת האדירה, אותה חשתי כאשר נודע לי האסון, אלפי תמונות ילדותנו והתבגרותנו והדמעות שזלגו - אלו סיפרו את שאני חש באמת.
אתה היית, אתה נמצא ותהיה תמיד בשורשי ליבי ונשמתי.....
אהובי, חברי, מורי, רעי, ידידי, אחי לקרב, שותפי לחיים, בן זוגי לאמת, המשלים אותי, המלווה שלי בדרכי, החבר הכל כך אהוב ונערץ שלי...היקר לי מכל אדם...בן בריתי לנצח נצחים....החצי שלי שחיפשתי כל חיי עד שמצאתי אותך...אילן שלי. הכל נולד לפני 16 שנה, בבסיס טירונים של הצנחנים. אני באתי מחיפה ואתה מרעננה ומאז לא נפרדו דרכנו. עברנו הכל ביחד, טירונות, אימון, לבנון, שטחים, מארבים והיתקלויות, מסדרים ותורנויות, הכל ביחד...מיטה ליד מיטה....אותה מברשת שיניים....אותה מגבת....אותם פחדים ואותם רגעים שורטים, שבהם החברות שלנו נולדה....כי ביחד רצינו להשאר בחיים...בשביל שנהיה תמיד ביחד. איזה לוחם מהולל היית, קטפת את אהבת המפקדים והחיילים בגדוד בכל הדרגים, מהבכירים ביותר ועד לזוטרים שבסולם, כולם הכירו את שמך, כולם העריצו אותך על ענוותך, ועל המקצוענות שהפגנת בכל רגע....גם אני הערצתי אותך....כי היית דוגמא ומופת ללוחם אור אמיתי. וככה בילינו לנו 3 שנים מופרעות...סופרים את השניות לחופשת שיחרור...מעשנים את הג'וינט הראשון כאזרחים טריים מתחת לעץ שהורייך שתלו ביום הולדתך....ומשם התחלנו לחיות ביחד את החיים...מלווים זה את זה במשעולי המציאות...שטים ביחד על נפתולי החיים...בדירה הקרועה שלך בנחלת בנימין...בדירה ההזויה בשנקין...במעצר בית...בנסיעות שלך להודו...בצמיחה שלך בעולם המדייה....שהתחלת מלשכפל קלטות והפכת בזכות להיות עורך הוידיאו הכי טוב שהיה ויהיה...אבל עדיין כל כך צנוע...איך הלכת לי חבר?....כולם עצובים...אמא ואבא שלך שבורים....יורם גמור....אפילו הכלבים לא מקשקשים יותר בזנב....כל העצים ברחוב ההגנה, מרכינים את צמרתם והציפורים מצייצות שיר קינה עם הרוח...הכל אפור...הכל חסר משמעות פתאום...מה אני אעשה בלעדייך?...איך ממשיכים מכאן?...16 שנה!!!!!!!! ביחד...כמה אהבת את אישתי...כמה שמחת במזלי...ואני לא ארקוד בחתונתך כמו שתכננו...כמה אהבת את בניי....כמה שהם אהבו אותך...דוד אילן שלהם...שהרכיב אותם כאן במושב לסיבוב על האופנוע שכל כך שנאתי...כל החברים כאן בגליל עצובים...חלק מהם עדיין לא יודע, כי הם בסיני...אנחנו לא שרים...בקושי הצלחנו לברך על היין...איך הלכת לי חבר?....אני כל כך אוהב אותך...כמה מר חשוון יכול להיות...מר ממוות...הלב שבור...הגוף כואב הנשמה אבודה. אני מכיר אותך, אני יודע שבא' חשוון ... בסביבות שבע בבוקר ראית את הפתח שנפתח לך לצד השני...שם בסיבוב בכביש....ובחיוך ובאמונה שלמה באלוהייך קפצת את הקפיצה ועברת לעולם האמת....איזה אמיץ אתה חברי, אמיץ מאריה. גרוני ייבש, עיניי דומעות ועולמי הפרטי נסדק...מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל...איזה רגיל ואיזה נעליים...אילןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אל תלך.....עוד לא התחתנת....עוד לא זכית להביא את בנך בברית אברהם אבינו....סיגל לא מפסיקה לבכות....אוףףףף....חבר שלי תחזור קצת...עוד טיפה שננשום אותך...את השפתיים הללו שלך...לשמוע את הצחוק שלך....להקשיב לך....איזה מטורף היית...כמה שמחתי לפני חודש שבאת אלינו עם מיה וביליתם יום שלם עם סיגל והילדים תחת עצי הפרי מול הפרפרים...ורק אני לא הייתי....סיגל סיפרה לי שניסית להסביר למיה מה מהות החברות בינינו...הסברת לה שתמיד נהיה אחד לשני...וזה לא משנה אם לא נדבר עשרים שנה...תמיד נהיה אחד לשני...וזה נכון אהובי....תמיד נהיה אחד לשני....איך אמא שלך אמרה לי אחריי הלוויה שלך...ורון וכספי זה אותו בנאדם.....אני מרגיש כאילו בא כריש ענק ונגס בי חצי מגופי...חצי מנשמתי....אני כבר כל כך מתגעגע...גם שהיית בהודו שלחת לי מיילים וספרת לי מה קורה...גם עכשיו אתה מספר לי....כספי...הכל אמת...אני עף מוקף במלאכים....אני אור....כספי תאמין לי....אני מאמין לך חברי....כי אני יודע שאתה לידי עכשיו....אני שומע אותך....מרגיש אותך...אני יודע שקשה לך להיפרד מכולם...לא נעים לך...חחח....איזה חמוד אתה...כל הבלאגן הזה בגללי...כן מותק...הכל בזכותך...הכל בזכות זה שיכולנו לחוס בצל אילנך, ולהרגיש מוגנים מפני הגשם....שלא מפסיק לרדת מיום שישי. כל הזמן דאגת לי, רצית שנצליח ביחד, חלמנו לעשות סרטים ותוכניות טלוויזיה ביחד...איזה רעיונות היו לנו...הכי טובים....חחחח...תוכנית אירוח ריאליטי במטבח שלי תחת אזהרה...חחחח....ח.ח.ח.ח......לפחות זכינו פעם אחת לעשות למוש קליפ...בילינו 3 שבעות ביחד....עזבתי הכל ...את האישה והילדים....ובאתי אלייך לעיר...היינו ביחד כמו פעם...רק שניניו בחדר עריכה ובבית שלך...כמה צחקנו....אני זוכר את הרגע שהגעתי אלייך...אתה פתחת את הדלת ואני נכנסתי...ומיד קלטתי שיש מישהי במיטה...מי זו?!?...שאלתי ואתה אמרת לי....אחי...אתמול חזרתי ממשמרת...והיא הייתה זרוקה רטובה כאן ברחוב...אז הבאתי אותה הבייתה...נתתי לה בגדים ושמתי אותה במיטה...ולא נגעתי בה...מסכנה...בוא נהיה בשקט וניתן לה לישון....איזה חמוד היית...כמו ילד שמביא הבייתה גורה רטובה...איזה צדיק ומאיר היית...אחד שמסוגל להתגבר על היצר ולתת באהבה...באותה השנייה הבנתי מי האדם שעומד מולי...איש ישר וצדיק...שנולד בא' בתשרי...בראש השנה....שהיא התעוררה...אני ירדתי איתה לרחוב...לפני שהלכה היא הביטה בי ואמרה...חבר שלך...הוא לא כמו כולם...הוא לא נגע בי...הוא איש טוב עם לב רחב....ואני חייכתי אליה ואמרתי...אני יודע...בגלל זה אני כאן גם. 16 שנה זה המון זמן...זה המון רגעים...המון זכרונות...המון דברים...ורק עץ אילן אחד...עם שורשים באדמה...צמרת בעננים...גזע חזק....ענפים לרוחב השמיים...ופרי מתוק מדבש...נגדע בראש חודש חשוון....איזה אסון נפל עלינו...איזה דבר נורא קרה בישראל... בפורים האחרון נגנת לנו במסיבה...איזה ענק היית....אנשים שלא זזו שנים...רקדו כמו צעירים...ובזכותך חווינו עדלאידע....כמה הייתי גאה בך באותו הערב...וכמה אתה שמחת שאני רוקד בזכותך...לוקח אותי עוד לקצה של הביט....אח...חברי היקר...קר לי...אולי תכין לנו תה הסתדרות כמו שאנחנו אוהבים....אני אכין לנו פייסל ונלך להקשיב לכוכבים ליד האש בבוסתן...ותספר לי עוד על הודו ונדבר על אלוהים. פצע עמוק נפער בליבי, לנצח תהיה אהובי ורעי, כבוד גדול היה לי להכירך, זו רק תחילתה של חברות מופלאה שתמשיך גם מעבר למודע. אין לי מילים יותר, אצבעותיי כבדות ועיניי דומעות, אלך לנוח קמעה ידידי, אשים את ראשי ליד אישתי המתייפחת חרישי, אנסה לעצום את עיניי ולראות שוב את חברי, המכה כואבת בכל שס"ע גידי ורמ"ח איברי, הבור עמוק ואין בו בת צחוק,אדמע לי לבד ואדע כי....יש חדש תחת השמש...את חברי קברתי אמש. צעקה אילמת קורעת את גרוני, איך אבל איך...ריבונו של עולם....לקחת את חברי? אוהב אותך לנצח נצחים, הנה באה הרוח, אצא ואלחש את שמך, שתופץ הבשורה בכל כנפי ההוויה שחברי משכבר הימים איננו יותר בין החיים, צנחה עטרת ראשי, נפלתי על חרבי, היכן עתה כעת אהובי? אין לי כוח להתחיל את המחר, אני יודע שתרצה ואקום...אבל אני כרגע לבדי...בלי החבר שלי....ואין לי אותך שתושיט לי חיוך עם יד...ותזדקן ביחד איתי....אבל אני יודע באמונה שלמה...שיבוא יומי....אתה תהיה שם לצידי...וביחד עם כל המלאכים...אתה תחבק אותי בדרכי למשפט מול מלך מלכי המלכים.... זהו, ניחר גרוני, נשמתי כמהה לך, טוס לשלום, להתראות מחר בזכרוני, בליבי ובדמעתי. אוהב אותך, חבר שלך שלא מפסיק לבכות עלייך, אהוד.
פגשתי אותך בגואה/ מאיה בלן
אחרי שהכרתי אותך בגרוויטי בשנת 99 היית הבן אדם הכי חיובי שהסתובב שם, מפזר אנרגיות טובות, לא מתרגש מכלום. ואחר כך בארץ בשינקין עם סלינקי וויזארד בשירותים... העניינים תמיד נוצרו סביבך, ככה התהוו להם בכוח האנרגיה שלך. היית חזק גם בבית, לבד, בלי כולם מסביב. תמיד ידעת שהכל מבחן, שהכל זמני. שיחות על מה שעכשיו, מה שמעבר, מה שבהודו ומה שבלב. אילן, כמה זכרונות, כמה משמעות... שמעתי שהלכת וחור נפער. מתגעגעת ומחבקת אותך לשלום
ההבנה שאחרי/ יפעת לביא
הכרתי אותך לראשונה אי שם בגיל 16, כאחד מהחברים הטובים של אלון, אך לא יצא לנו אף פעם להכיר ממש, מעין הכרות מתווכת שכזו. עם השנים מסלולי החיים פיצלו ושילבו את דרכינו בכל מיני ואריוציות משונות, ועדיין, אלו היו יותר הבהובים , לא ממש מפגשים.
ידעתי עד כמה האנשים סביבי אוהבים אותך (אלון, אהוד, סיגל, אלעד- ובעצם כל מי שהכיר אותך, אבל ממש הכיר אותך).תמיד גם שמעתי איך מהללים את כשרונך (כל אחד בתעשיה בערך... )
אבל, רק בימים האחרונים, כשאתה עברת להתגורר עם הכוכבים, הבנתי עד כמה ההפסד שלי גדול, בכך שלא באמת הכרתי אותך.
אומרים "הראה לי מי חבריך...." ואני ראיתי את חבריך, המומים, כואבים, אבל לא יכולים להמנע מלחייך כשהם נזכרים בחיוך שלך, התנהגות אופינית, או פשוט בך.
והמתת הזו, של לחייך ולגרום לעולם לחייך, היכולת להביא את האור אל החושך, זוהי מתנה כה נדירה , שרק מתי מעט ניחנו בה. ואולי העצוב ביותר הוא, שדווקא את האיש הנאדר והנדיר הזה, לקחו מפה כ"כ כ"כ מוקדם.
אבל אני מאמינה, בלב שלם, שבהרבה אופנים אתה עדיין כאן, שהשארת את החיוך בחדרי העריכה, ואת האור בלב כל מי שהכיר אותך, ושניתקל בך שוב, בדרך זו או אחרת, ונזהה את היופי הייחודי של נשמתך באלפי צורות שונות.
אילן , זה צער גדול , לא נתפס, קשה...עצוב... היית מצחיק.... אבל לא נישמע שוב את צוחקך..../ אילנה ובנימין ברוך (חברים)לקריאה
אילן , זה צער גדול , לא נתפס, קשה...עצוב... היית מצחיק.... אבל לא נישמע שוב את צוחקך..../ אילנה ובנימין ברוך
אילן , זה צער גדול , לא נתפס, קשה...עצוב... היית מצחיק.... אבל לא נישמע שוב את צוחקך.... עצוב קשה לא ניתן להבנה.... אני עוד זוכר את היום שרצית ליקפוץ בצחוק מהמירפסת שלי..... קשה לא ניתן לכתיבה, אמא שלי סיפרה לי וראיתי את התמונה שלך.... חבל מאוד שלא תיהיה איתנו זה קשה ולא ניתן להבנה אני כותב את אותו משפט שוב ושוב קשה להבין חיים ומוות... או שאולי אני לא מבין.... בנימין הבן של אילנה.
אילן מי יציל אותי ברגעים הקשים בעבודה, אני אוהבת אותך , כמה חבל שקנית את האופנוע הזה, מהרגע הראשון ידעתי שזה רעיון גרוע, תנוח שם חמוד. שמור עלינו מלמעלה. אילנה
לאיש אהוב/ שגיא אשכנזי
וואווו אילן...אני בשוק...שבת בבוקר...אני מדברת עם אסנת והיא מספרת לי על הלוויה שלך...לא מתעכל...לא ברור...מלא עננים...איך אתה לא תהיה פה יותר? דווקא אתה ...האיש שעבר את הכל....יש לי גוש גדול בגרון...זוכרת את החיוך הניצחי שלך...את המבט המבסוט...הבירה עם הסיגריה על הבוקר אחרי לילה מפרך של עריכות...תמיד סתלבטן עם מלא סיפורים...תמיד מחבק ומנשק בחום ובאהבה...תמיד שם...כאילו ברור שפעם הבאה שאהיה באופוס או בגיסיאס אתה תהיה שם...ושוב ניפגש באקראי במסדרונות ונתחבק ונשב ונדבר כאילו ניפגשנו רק אתמול....וואוו אילן...לא מתעכל אתה הרי ילד הנצח....בטח יושב למעלה עם אלוהים בירה וסיגריה ומסתלבט עלינו....נשמה אתה אהוב כל כך וכך תישאר לנצח...מחבקת אותך חיבוק חזק כמו שידעת לחבק....אוהב אותך תמיד...שגיא
לקריאה
סגור
